טיפולים נוירואימונולוגים

קיימות שלוש קבוצות טיפול למחלות נוירואימונולוגיות:

1.טיפולים לשלב החריף של המחלה הנוירואימונולוגית:

א.סטרואידים – תרופות אנטי דלקתיות
ניתנות בעת התקף של המחלה במטרה לעצור אותו, לשפר את התסמינים הקליניים ולזרז את ההחלמה. התכשירים המקובלים הם פרדניזון  הניתן דרך הפה. ומתיל-פרדניזולון (סולומדרול) שניתן דרך הווריד.
לסטרואידים השפעה מהירה ולעיתים מרשימה על הסימפטומים של מחלות מסוג זה. עם זאת יש להם גם תופעות לוואי רבות הכוללות, קצב מואץ של הלב, עליה בלחץ הדם ובערכי הסוכר בדם, גלי חום או הסמקה, בעיות שינה, נפיחות ואוסטיאופורוזיס. נטילת סטרואידים עלולה להשפיע גם על מצבי הרוח. יש כאלה שחשים תחושה של התרוממות רוח. לעומת זאת עלולה להיות גם ירידה במצב הרוח ואף עצבנות.
תופעות לוואי אלה הן לרב זמניות אך עלולות להיות משמעותיות יותר במקרים בהם החולה נוטל סטרואידים בכמות רבה, למשך תקופות ארוכות של חודשים ושנים.

ב. פלזמפרזיס
פלזמפרזיס הינו טיפול "מכאני" שמנקה/מסנן את הדם מהנוגדנים שנוצרים מהתאים הלבנים של מערכת החיסונית  ושמעורבים בפתוגנזה של מגוון מחלות נוירואימונולוגיות (כמו מיאסתניה גראביס, GULLIAIN BARRE וגם טרשת נפוצה). הטיפול (שכמו הסטרואידים איננו טיפול יחודי וניתן גם במחלות דלקתיות אחרות) מתבצע ע"י מכשיר שדומה למכשיר הדיאליזה. החולה מחובר למכשיר דרך עירוי ורידי וכל טיפול ממשיך בערך שעתיים. פלזמפרזיס משפיע לעיתים באופן מרשים בחולים מסויימים. תופעות הלוואי הקשורות לפלזמפרזיס מעטות אך לעיתים עלולים להופיע שינוים בלחץ הדם ובקרישתיות הדם.

2. טיפולים מניעתיים-כרוניים:

א. תרופות המאזנות את המערכת חיסונית (אימונו מודולציה) 
תרופות אלו ניתנות בצורה כרונית במטרה למנוע התקפים ולעכב את התקדמות המחלות הנוירואימונולוגיות. דוגמא לכך, הטיפולים האימונומודולטורים לטרשת נפוצה שהראו יעילות בהורדה של בערך ב30-50 % במספר ההתקפים וככל הנראה גם בהתקדמות המחלה. רק חלק מהחולים מגיבים כרצוי לתרופות אלו.
התכשירים מהקבוצה זו כוללים את COPAXONE, שלושת הסוגים של אינטרפרון (AVONEX, REBIF ו BETAFERON) ו NATALIZUMAB (TYSABRI).
אינטרפרון מסוג בטא, שהוא בשימוש בעיקר בטרשת נפוצה, הוא הורמון טבעי של הגוף שתפקידו העיקרית בגוף הוא לדכא דלקות ולהגן נגד וירוסים. דיכוי הדלקת נעשה ע"י חיזוק המנגנונים הטבעיים של מערכת החיסונית (מנגנונים רגולטורים) ולא ע"י דיכוי אימוני כללי (כמו באימונוסופרסיה. כאמור יש היום בשימוש 3 סוגים מסחריים (ודי דומים בינהם) של אינטרפון בטא:

1. Avonex – ניתן בזריקה תוך שרירית הניתנת פעם בשבוע. תופעות הלוואי שלו כוללות בעיקר תופעות דמויות שפעת (חום, כאבי שרירים) שנמשכות לרב עד 24 שעות מזמן ההזרקה, ופוחתות ככל שהגוף מתרגל לחומר וניתנות לצמצום משמעותי על ידי עיתוי הזריקה (הזרקה בשעות אחה"צ) ולקיחת אקמול לאחר הזריקה.
2. Rebif – ניתן בזריקה תת עורית שלוש פעמים בשבוע. תופעות הלוואי שלו הן גם כן בעיקר תופעות דמויות שפעת (חום, כאבי שרירים), ובנוסף הפרעה בתפקודי הכבד ולאדמומיות והתנפחות באזור ההזרקה.
3. Betaferon– ניתן בזריקה תת עורית אחת ליומיים. תופעות הלוואי שלו הן תופעות דמויות שפעת (חום, כאבי שרירים), הפרעה בתפקודי הכבד ולאדמומיות והתנפחות באזור ההזרקה.

Copaxone– זו תרופה שמורכבת מ-4 חומצות אמינו, ודומה במבנה שלה לחלבוני המיאלין. התרופה ניתנת בזריקה תת עורית פעם ביום ובגלל דימיונה למיאלין גורמת לירידה בתגובה החיסונית העצמית של מערכת האימונית נגד המיאלין. כמעט ולא קיימות תופעות לוואי, לעיתים יש אדמומיות והתנפחות קלה באזור ההזרקה או תגובות אלרגיות.

ה-Natalizumab היא תרופה אחת מקבוצה חדשה של טיפולים שנקראים נוגדנים מונוקלונאלים כלומר, הם נוגדנים שסונתזו (נוצרו) באופן מכוון במטרה לתקוף חלבונים ספציפיים על פני השטח של התאים הלבנים הדלקתיים. כך, הדיכוי של מערכת החיסונית איננו כללי אלא ספציפי יותר. Natalizumab מהוא נוגדן שמכוון לקולטן הVLA4 שהוא קריטי למעבר הלימפוציטים לאיברי המטרה, ובעיקר למערכת העצבים.    
יש מספר תרופות בקבוצה זו, בנוסף לטיסברי, שכוללות את, RITUXIMAB, ALEMTUZUMAB. אלה נוגדנים שמכוונים לקולטנים של כל הלימפוציטים (ALEMTUZUMAB) או של תאי ה-B ספציפית (RITUXIMAB). אלה תרופות שמתאימות לא רק לטרשת נפוצה אלא למגוון מחלות נוירו אימונולוגיות (מיאסתניה, GUILLAIN BARRE, NEUROSARCOIDOSIS, נוירו-לופוס ועוד).
יחד עם יעילותה הגדולה של תרופות מהקבוצה זו (שהיא לרוב גדולה יותר מזו של האינטרפרונים ו-COPAXONE בטרשת נפוצה), יש גם סיכונים גדולים יותר בשימושם, שהגדול שבהן הינו זיהום ויראלי חריף במוח הנקרא PML, שעלול לגרום אף למוות.

תרופות נוספות שאמורות להיכנס לארסנאל הטיפולים האימונומודולטורים כוללות את FINGOLIMOD, BG12 ו LAQUINIMOD.

ב. תרופות המדכאות את המערכת החיסונית (אימונסופרסיה)
תרופות הניתנות בצורה כרונית לחולים עם מהלך מתקדם, במטרה לדכא את הפעילות הדלקתית על ידי הורדת מספר התאים הלבנים שבמערכת החיסונית, ובכך לעכב את התקדמות המחלות מסוג זה. תרופות אלו משפיעות רק על חלק מהחולים ופעולתם אינה ספציפית. בגלל היחלשות ההגנה החיסונית של הגוף יש סיכון יותר גדול להופעת זיהומים.
התכשירים שבשימוש:
אימורן, מטוטרקסט וציקלוספורין – ניתנים ככדורים  דרך הפה. אלה מהווים טיפולים יחסית מתונים בקבוצה זו של מדכאי מערכת החיסון.
ציקלופוספמיד – ניתן  ככדורים דרך הפה או במתן דרך הווריד. מהווה אחד מהטיפולים היעילים בקבוצה זו ומיועד בעיקר למצבים של מחלה מאוד פעילה ומתקדמת.
מיטוקסנטרון– ניתן פעם בחודש עד פעם ב-3 חודשים, דרך הוריד והוכח כהיעיל ביותר בקבוצה זו של תרופות מדכאות את מערכת החיסון (אימונוסופרסיביות), אך טיפול ממושך במיטוקסנטרון עלול לגרום לירידה בתפקוד הלב ולסיכון יתר לסרטן הדם.
הטיפולים בקבוצה זו מהווים למעשה סוג של כימותרפיה, לרב במינון נמוך. על ידי ניטור נכון (של ספירות הדם ותפקודי הכבד) אפשר למנוע חלק ניכר מתופעות הלוואי, שלעיתים כוללות זיהומים חריפים ואף סיכון יתר לסרטן.

3. טיפולים סימפטומטים

בנוסף לטיפולים שמשפיעים על התהליך הדלקתי ועל מנגנוני המחלה, קיימים מגוון טיפולים שעוזרים/מקלים בסימפטומים השונים של המחלות הנוירואימונולוגיות:

1. תרופות שעזרות לשליטה על הסוגרים: כגון NOVITROPAN, DETRUSITOL, ואחרות.
2. תרופות שמקלות על ספסטיות (נוקשות השרירים): כגון BACLOSAL (שניתן בכדורים אך גם עם משאבה מיוחדת שמזליפה את התרופה ישירות לנוזל השדרה), CLONEX, TIZANIDINE.
3. תרופות נגד כאבים ממקור עצבי: כגון DANTOIN, TEGRETOL, ELATROL, LYRICA, SYMBALTA ואחרות
4. תרופות נוגדי דיכאון: כגון PROSAC, CIPRALEX ואחרות רבות
5. תרופות נגד חולשת השרירים (MESTINON) ונגד עייפות (FATIGUE): כגון MERZ-PK, ו PROVIGIL
6. תרופות לחיזוק השרירים: כמו AMPYRA שהיא תרופה חדשנית שהראתה יעילות בשיפור יכולת  ההליכה.